כתבה זו עוסקת בניתוח מקיף של פעילותה של קבוצת וגנר באפריקה לאחר מותו של המייסד יבגני פריגוז'ין, ובוחנת כיצד היא ממשיכה לפעול במדינות שבריריות כמו הרפובליקה המרכז-אפריקאית, למרות הניסיון הכושל של פריגוז'ין להתקומם. הכתבה מציגה את האתגרים וההצלחות של וגנר מאז כניסת הכוחות תחת פיקוח הדוק יותר של המדינה הרוסית, ואת השינויים האסטרטגיים ברוסיה מאז. היא מספקת תמונה רחבה של האופן שבו ממשיכה רוסיה לבסס את השפעתה באפריקה דרך פעילות כלכלית וביטחונית כאחד.
באוקטובר 2024 התפרסם ב-Economist מאמר שממנו מתברר כי קבוצת וגנר, המיליציה הרוסית הידועה לשמצה, הצליחה לשרוד את מותו של מייסדה יבגני פריגוז'ין ולהמשיך לפעול באפריקה, בעיקר במדינות השבריריות ביותר. למרות שמותו של פריגוז'ין בקיץ 2023 והניסיון הכושל שלו להתקומם נגד ולדימיר פוטין ערערו את תשתיות הארגון, קבוצת וגנר עברה שינויים שהובילו להתאמות בתפעולה, ובאופן פרדוקסלי, אף חיזקו את נוכחותה בחלקים מסוימים של היבשת.
המודל של וגנר באפריקה: מתוחכם אך אכזרי
הקבוצה הגיעה לראשונה לרפובליקה המרכז-אפריקאית (CAR) ב-2018, תחת גיבוי שקט של המדינה הרוסית, שסירבה להודות במעורבותה בפעילות הקבוצה. וגנר הציעה סיוע ביטחוני לממשלתו של הנשיא פוסטין-ארשנג' טואדרה, וב-2021 סייעו שכירי החרב בהבסת מרד חמוש שהתנגד לבחירתו מחדש. בתמורה לכך, קיבלה וגנר גישה למכרות הזהב והיהלומים הרווחיים ביותר במדינה. מהלך זה סימן את תחילת העברת ההשפעה הזרה במדינה מרוסיה, כשהיא תופסת את מקומה של צרפת, המעצמה הקולוניאלית לשעבר.
לאחר מותו של פריגוז'ין: שינוי בגישה, המשך בנוכחות
מותו של פריגוז'ין ביולי 2023, זמן קצר לאחר ניסיון ההתקוממות הכושל נגד השלטון הרוסי, ערער את המודל של וגנר והעלה שאלות לגבי עתידה באפריקה. בתגובה, המדינה הרוסית החלה לקחת שליטה רבה יותר על פעילותה של וגנר, כשהיא מפרקת את רשת העסקים והתקשורת שהייתה בשליטת פריגוז'ין ומקימה ארגון חדש בשם "חיל אפריקה" תחת משרד ההגנה הרוסי. עם זאת, השפעתם של השינויים הללו הייתה מוגבלת; וגנר ממשיכה לפעול במדינות כמו הרפובליקה המרכז-אפריקאית ומאלי, תחת אותו שם מותג שהפך לסמל לנוכחות רוסית באפריקה.
יחסים קרובים עם ממשלות מקומיות
ברפובליקה המרכז-אפריקאית, וגנר לא רק שלא נעלמה, אלא אף הרחיבה את פעילותה. הדיווחים מצביעים על כך ששכירי החרב שלה מפתחים בסיס חדש שיאכלס כ-10,000 חיילים עד 2030 וישמש כמרכז לפעילות הצבאית של רוסיה ביבשת. הקשר הקרוב בין הנהגת הרפובליקה המרכז-אפריקאית לבין אנשי וגנר נותר איתן, למרות ניסיונות של דיפלומטים מערביים להציע סיוע ביטחוני חלופי.
שיטות דומות, אתגרים חדשים
באזורים אחרים ביבשת, כמו מאלי ולוב, וגנר מתמודדת עם אתגרים גדולים יותר. אף על פי שלוחמיה השיגו ניצחונות סמליים במאבקים מקומיים, כמו כיבוש מעוז המורדים בקידאל שבצפון מאלי, הם גם ספגו תבוסות קשות, כולל אובדן גדול בגבול עם אלג'יריה ביולי האחרון. הניסיונות שלהם להשתלב במגזר המכרות של מאלי, תחום שבו יש להם ניסיון רב, נתקלו בקשיים, והם טרם הצליחו לרכוש שליטה באחד מהמכרות במדינה.
מה צפוי בעתיד: בין גישה כלכלית להשפעה צבאית
מאז מותו של פריגוז'ין, הגישה של רוסיה באפריקה הפכה לאסטרטגית יותר ופחות עסקית. כך למשל, חתמה רוסיה הסכמים חדשים לשיגור לוויינים ומערכות תקשורת במדינות מערב אפריקה, וכן עסקה להקמת תחנת כוח גרעינית בבורקינה פאסו. במקביל, היא מקדמת פרויקטים של אנרגיה סולארית במאלי ומעוניינת בקבלת זכויות כרייה של מכרות אורניום בניז'ר.
למרות זאת, העתיד של וגנר באפריקה תלוי בעיקר במידת המעורבות הישירה של המדינה הרוסית. המודל שהנחה את הקבוצה בעבר, שאיפשר לה לפעול במרחק מסוים מהשלטון במוסקבה, נראה כי עומד בפני שינוי. עם התחייבויות צבאיות נוספות של רוסיה במלחמתה באוקראינה, השלטון הרוסי עשוי למצוא את עצמו נדרש להשקיע יותר בניהול הפעילות באפריקה—ובכך, לשנות את האופי הייחודי של "המודל של וגנר".
