האם אירופה באמת מוכנה להגן על עצמה בלי הסיוע של ארצות הברית?

הכתבה עוסקת במוכנות הביטחונית של מדינות אירופה בעידן שלאחר המלחמה הקרה, ובתלות שלהן בארצות הברית להגנה צבאית במסגרת נאט"ו. המאמר מדגיש את הירידה המשמעותית בתקציבי הביטחון האירופאים מאז שנות ה-90, את הקושי בהקמת מערך צבאי עצמאי ובעל יכולת להתמודד עם איומים, ואת השפעת המלחמה באוקראינה על המודעות האירופאית לאיומים מצפון. כמו כן, הכתבה מציגה את הדילמות הפוליטיות והלוגיסטיות שעומדות בפני אירופה במאמציה לשקם את כוחותיה המזוינים ולהבטיח את עתידה הביטחוני.

באוקטובר 2024 פורסם ב-Bloomberg מאמר שממנו מתברר כי אירופה אינה מוכנה כראוי להגן על עצמה בפני איום צבאי משמעותי, ללא תמיכתה המלאה של ארצות הברית. המאמר מציין כי מדינות נאט"ו האירופאיות, אשר במשך עשרות שנים הפנו משאבים לתחומים אחרים על חשבון תקציבי הביטחון, עומדות בפני אתגר משמעותי של בניית צבא עצמאי וחזק. באווירה הפוליטית בארצות הברית, קיימות קריאות מצד גורמים בכירים, ביניהם הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, להגביל את הסיוע האמריקאי רק לאותן מדינות שיעמדו ביעדי ההוצאות הביטחוניות של נאט"ו, מה שמעורר ספקות באשר להתחייבות ההגנה ההדדית של הברית.

פערים ביטחוניים באירופה: ירידה בהוצאות ושאלת השותפות האמריקאית

מאז תום המלחמה הקרה, רבות ממדינות אירופה קיצצו באופן משמעותי בהוצאות הביטחוניות שלהן, מה שהפך את הצבאות הלאומיים למה שמכונה על ידי מומחים צבאיים בארה"ב "צבא פוטיומקין" (מטאפורה למשהו בעל מראה מרשים אך בעל יכולות מועטות במציאות). מדינות אלה העדיפו לממן תחומים כמו מערכות רווחה ובריאות על פני השקעות בתשתיות צבאיות, מה שהוביל לכך שרבים מהכוחות האירופאים אינם מצוידים ומתוחזקים כראוי למלחמה ממושכת.

נוכחותה של ארצות הברית כחלק ממבנה נאט"ו היוותה גורם מרגיע באזור מאז סיום המלחמה הקרה. כעת, על רקע החשש ממתיחות גוברת עם רוסיה והעימות באוקראינה, החשש מפני עימות קרקעי על אדמת אירופה חוזר להיות רלוונטי. מדינות אירופאיות כמו פולין וגרמניה החלו להגדיל את תקציבי הביטחון שלהן, אך השאלה אם יוכלו להתבסס על תמיכה אמריקאית נותרת בלתי פתורה.

המלחמה באוקראינה וההשלכות על מערך ההגנה האירופי

המלחמה באוקראינה, שנחשבת לעימות הגדול ביותר באירופה מאז מלחמת העולם השנייה, חשפה את יכולותיה המוגבלות של רוסיה וגם את הצורך הדחוף של מדינות אירופה בהיערכות צבאית מחודשת. נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, שאף להגדיל את השפעתה של מוסקבה באזורים שהיו בעבר חלק מהגוש הסובייטי. דבריו בשנת 2005, כי קריסת ברית המועצות הייתה "הקטסטרופה הפוליטית הגדולה ביותר במאה", משקפים את שאיפותיו בנוגע לאזור.

עם זאת, מומחים טוענים כי לרוסיה נותרו מגבלות צבאיות משמעותיות, כפי שעלה מהעימות באוקראינה. אם רוסיה תפנה כעת לעבר אחת ממדינות נאט"ו שבמזרח אירופה, הארגון יהיה חייב להפעיל את מנגנוני ההגנה הקולקטיבית שלו ולהתגייס לעזרתה. אבל היכולת של נאט"ו באירופה לעמוד במשימה ללא התמיכה האמריקאית מוטלת בספק.

תלות אירופאית בתמיכה האמריקאית: האם זה בר-קיימא?

הממשלים בארצות הברית, לא רק זה של טראמפ, מביעים בשנים האחרונות חוסר שביעות רצון מהנטל הביטחוני שמוטל על כתפיהם. זהו קול גובר בקרב גורמים בוושינגטון הקורא לאירופה לפתח עצמאות ביטחונית, במיוחד לאור עלייתה של סין כמעצמה צבאית והאפשרות של עימות במזרח אסיה, שעלול להסיט את תשומת הלב האמריקאית ממזרח אירופה.

המבנה הצבאי של נאט"ו בנוי כך שרוב מדינות אירופה נשענות על ארצות הברית לתיאום ולהובלת מבצעים משולבים. רבות מהן צמצמו את מספרי החיילים ואת כמות הציוד הצבאי שבידן, והפחיתו את תקציבי ההגנה שלהן לרמות נמוכות אף יותר מאלו של ארצות הברית.

משברים לוגיסטיים וחוסר תיאום: האתגרים של נאט"ו באירופה

אחת הבעיות המרכזיות שעלו בעשור האחרון היא היעדר יכולות לוגיסטיות מספקות להעברת כוחות וחומרי לחימה במהירות וביעילות ברחבי אירופה. המערכת שהייתה קיימת בתקופת המלחמה הקרה לא הותאמה להתרחבות נאט"ו מזרחה, והמעבר למיקוד בפעולות מעבר לים, כגון בעיראק ולוב, הותיר את היבשת חשופה. מדינות אירופאיות מתקשות להבטיח את תחזוקתם של הציוד והכוחות שבידן, וגם תשתיות אסטרטגיות כמו שדות תעופה וגשרים אינם ערוכים לעמידה בעומסים צבאיים גדולים.

השקעה מחודשת בכוחות המזוינים: צעדים ראשונים, אך לא מספיקים

בחודשים האחרונים מדינות שונות באירופה, כמו גרמניה ופולין, החלו להגדיל את תקציבי הביטחון שלהן ולבצע רפורמות בכוחות המזוינים שלהן. גרמניה השיקה קרן של 100 מיליארד אירו לצורך חידוש מערך ההגנה, ופולין מנסה להקים את הצבא השלישי בגודלו בנאט"ו. עם זאת, פעולות אלו נחשבות רק לצעד ראשון בדרך לשיקום המוכנות הצבאית.

נראה כי הדרך ליצירת עצמאות ביטחונית אירופאית ארוכה, ומצריכה תיאום מוגבר בין המדינות השונות, הגדלת התקציבים ומעבר מתפיסת "יכולת ריבונית" לשיתוף פעולה עמוק. רק אז עשויה אירופה להצליח לעמוד על רגליה מול איום משמעותי מבלי להסתמך באופן מוחלט על תמיכת בעלת הברית שמעבר לאוקיינוס האטלנטי.