שנתיים וחצי לתוך המלחמה של רוסיה באוקראינה, מאמצי המערב להפסיק את התלות באספקת הנפט והגז הרוסיים ולבודד את הקרמלין – נתקעו. המעבר האנרגטי של האיחוד האירופי, על אף שהתקדם, לא מנע את המשך רכישת האנרגיה מרוסיה, אשר מממנת את המאמץ הצבאי שלה נגד אוקראינה. התוצאה: נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, נותר נחוש, והמאמצים של המערב להחליש את הקרמלין נראים ככישלון חריף עבור הנשיא ג'ו ביידן והמדינות התומכות בו.
רוסיה: עצמה כלכלית המבוססת על אנרגיה
רוסיה הייתה ותישאר מעצמה כלכלית בשל המשאבים הטבעיים שלה, ובמיוחד האנרגיה. בעשור האחרון, נפט וגז תרמו כמחצית מתקציב המדינה הרוסי. לפני הפלישה לאוקראינה, האיחוד האירופי הסתמך על רוסיה ביותר מ-40% מהאנרגיה שלו – 25% מהנפט, 48% מגזי הצינור ו-48% מהפחם. צינור "נורד סטרים 2" שהושלם ב-2021 אמור היה להגדיל את התלות של אירופה ברוסיה, ופוטין כנראה חישב שהיבשת לא תסתכן בהחרמת האנרגיה הרוסית כדי להעניש את רוסיה על הפלישה.
סנקציות כלכליות ותגובת המערב
המערב הגיב לפלישה הרוסית לאוקראינה בסנקציות כלכליות רבות. ארצות הברית, בריטניה והאיחוד האירופי הטילו הגבלות על יבוא נפט, גז ופחם מרוסיה, והפחיתו את התלות של אירופה באספקת האנרגיה הרוסית. אך הסנקציות לא נקטו במלוא העוצמה, שכן הפסקה מיידית של אספקת האנרגיה הרוסית הייתה גורמת לשיבושים כלכליים חמורים ביבשת.
במקום חרם מוחלט על נפט, הנהיג הבית הלבן הגבלה למחיר הנפט הרוסי ב-60 דולר לחבית. המטרה הייתה לצמצם את רווחי הקרמלין מבלי לגרום להפרעה קשה בשוק העולמי שעלולה להעלות את מחירי האנרגיה.
חזרת רוסיה לשגשוג כלכלי
עם זאת, בשנת 2024, רוסיה זוכה לשגשוג כלכלי מפתיע. הצמיחה הכלכלית שלה צפויה להיות מעל 4%, ואחוז האבטלה נמוך במיוחד. הסיבה המרכזית לכך היא הזרמת תקציבים לתעשיות הצבאיות המקומיות כדי להמשיך את המלחמה באוקראינה. אך לא רק המאמץ הצבאי תרם להתאוששותה של רוסיה – גם רכישת גז ונפט רוסיים בידי מדינות כמו סין והודו הוסיפו לתמיכה הכלכלית.
למרות שהאיחוד האירופי צמצם את יבוא הגז דרך צינורות, הרכש של גז נוזלי (LNG) מרוסיה גדל בכמעט 20%. בכך נותרה רוסיה ספקית הגז השנייה בגודלה ליבשת, כאשר נמכרות כמויות עצומות דרך ספינות המובילות את הנפט ישירות לנמלים אירופיים, לפעמים תוך הפרת הסנקציות.
כישלון הסנקציות וחשש לעתיד האוקראיני
המשך הרכישות מאת רוסיה החליש את הלחץ הכלכלי עליה וסייע לה לשקם את המאמץ הצבאי שלה. זהו כישלון משמעותי למדינות המערב, במיוחד לארצות הברית. בינתיים, טורקיה מנצלת את מעמדה כמתווכת אנרגיה, ומאתגרת את מדיניות החוץ של המערב. גם סין, כמו מדינות נוספות, עשויה לפרש את החולשה האמריקאית במערכה זו כהזדמנות לשנות את מאזן הכוחות העולמי לטובתה.
גם ההשפעה הסביבתית מדאיגה. למרות שמדינות אירופה מנסות לקדם מעבר לאנרגיות מתחדשות, רכישת גז ונפט מרוסיה בידי מדינות כמו סין, הודו וטורקיה מאטה את קצב השינוי העולמי. בנוסף, השימוש הגובר בפחם באירופה מתוך דאגה לביטחון אנרגטי, דווקא מגביר את זיהום האוויר והפליטות.
סכנה לאוקראינה ולמערב
מי שסובל מהתוצאה הזו הוא בראש ובראשונה העם האוקראיני. תשתיות האנרגיה של אוקראינה הושמדו ברובן על ידי רוסיה, ולקראת החורף הקרוב, אוקראינים רבים עלולים למצוא את עצמם קופאים בחשכה, חסרי חימום וחשמל בבתי חולים.
למרות זאת, עדיין לא מאוחר להחריף את הבידוד של רוסיה ולהפוך את הסנקציות לאפקטיביות יותר. אולם, נכון לעכשיו, הרצון הפוליטי לכך במערב כמעט ואינו נראה.
